משברי חיים הם חלק מחיינו. הם יכולים להופיע בעקבות כל שינוי בחיינו כגון מחלה גופנית, חוויה טראומטית, גירושין, שכול, אובדן, עומסים ושינויים בחיי העבודה, המשפחה והזוגיות, פיטורין, פרידות, כניסה לגיל שלישי ועוד. שינויים אלה לעיתים צפויים ולעיתים אינם ניתנים לצפייה ולשליטה. כך או כך, הקושי, הכאב והסבל הנפשי יכולים לעורר מצוקה נפשית משמעותית.   

מצוקה נפשית מוגדרת כמצב רגשי, הכולל היבטים של דיכאון וחרדה, והיא יכולה לנוע ברצף מקל עד חמור ונגרמת מסיבות רבות. מדובר בתחושה ייחודית של חוסר נוחות שנחוות בתגובה לגורם מלחיץ או דרישה ספציפית. מצב רגשי של דיכאון מאופיין בעצב, בדידות, חוסר תקווה, רצון למות, קשיי שינה, בכי, אובדן כוחות וקושי לתפקד. חרדה מאופיינת בתחושת מתח, חוסר מנוחה, דאגה, דכדוך ופחד. מצוקה כוללת סימנים התנהגותיים, קוגניטיביים ופיזיולוגיים, כגון אדישות, חוסר ריכוז, כאב ראש, כאב בטן וסחרחורת.

 

על אף החוויות הקשות והמצוקה המתעוררת במשברי חיים, לעיתים מתגלה ההזדמנות לגדול ולהתפתח מתוך ההתמודדות עם מצבים מטלטלים. צמיחה מתוך משבר אפשרית בתהליך טיפולי.