המושג “גוף-נפש” מכיר בקשר הגומלין ההדוק שבין הגוף הפיזי ובין העולם הפנימי של הרגשות, התחושות והמחשבות. ההנחה היא שהגוף והנפש מתקיימים בדואליות ומשפיעים אחד על השני. הגוף משקף את האדם כמכלול  ועולה האפשרות כי ישנה אחדות בין הגוף לנפש. ברפואה הנחה זו מובילה להתייחסות למצב הרגשי בנוסף להיבט הרפואי-פיזי. בטיפול בקשיים נפשיים, הנחה זו מעוררת את הצורך להתייחס לגוף.  למשל ניתן לזהות איברים ושרירים כואבים או מתוחים ומקשיבים למשמעות ולעולם הרגשי- נפשי המתחבר לכך. הטיפול משלב בין גישות ואמצעי טיפול שונים, ועושה שימוש הן בשיחה והן בתקשורת המתייחסת לגוף, למשל באמצעות דימיון מודרך, התמקדות בנשימה והתמקדות במה שקורה בגוף הפיזי ובאופן שהוא חווה את העולם הפנימי של רגשות ותחושות.